אדורנו עוסק ביישום גישות פרואידיאניות למבנה האישיות, לצרכים נפשיים, לעכבות ולהדחקות בהקשרים חברתיים פוליטיים. אדורנו מנתח את הלא מודע החברתי, את דרכה של החברה ככלל להדחיק נושאים שההתמודדויות עמם קשה מידי, כואב מידי, או מחייבת שינויים מרחיקי לכת בתפיסה העצמית. הוא מזהה כאן יחסי גומלין בין מצבו הנפשי של היחיד חלש האופי וחסר העצמאות לנטייתו למצוא בכלל. בסמכות המדינית, בכוח הפוליטי- מקור הזדהות הפוטר אותו עצמו מן הצורך להתמודד עם שאלות של אחריות, של מוסר ושל אשמה.

התמודדות עם העבר: ההתמודדות לא דורשת אלא גישה פסיבית הרואה בבני האדם אובייקטים שהמציאות הקשה כמו נכפתה עליהם.

עיבוד העבר: בעיבוד העבר כלולה התביעה הפוליטית “לעבד מחדש” את הבנת העבר ואת תפיסת משמעותו.
בעיבוד העבר על בני אדם לראות בעצמם סובייקטים הניחנים ביכולת להשפיע על חייהם ועל החברה שהם חיים בה.

אדורנו מבקש לעודד יצירת עצמאות מחשבתית, אוטונומיה של הסובייקט. שכן אותה לאומיות עיוורת, אותה הזדהות עם הכלל כתחליף לחוסר האונים הנפשי של היחיד ואותה הכחשה גורפת של מצב הדברים האובייקטיבי.

אדורנו מבקש להפנות את הדיון הפסיכו- חברתי והפוליטי אל הסובייקט.

מונח מרכזי שאדורנו משתמש בו- “הקשר העיוורון”

הוא מציין מצב חברתי שבו האידיאולוגיה השלטת, הכלכלה והתרבות מונעות הן היחיד את האפשרות לראות את מצב הדברים כפי שהוא ומביאות אותו לכדי “עיוורון”. במצב זה של “הקשר העיוורון”, היחיד נאלץ לקבל את המציאות שהוא חווה כפי שהיא, ללא כל יכולת להבין את הקשריה, את גורמיה ואת האינטרסים הזרים המשפיעים עליה ועל חייו שלו.

?מי זה שמניע את הראש שלי
?מה באמת חשוב בחיים
?האם מה שלמדתי היום קידם אותי
?כמה רגעים ביום אני באמת מודעת
?מהי מחשבה מודעת
?מתי אני פועלת מתוך בריחה

מעסיק אותי באיזה מהירות בני אדם יכולים להסתגל למצב
חדש ולהשתנות.
ובהקשר הזה
עולה בי חשש כשאני חושבת על האם אני מפעילה את השיקול דעת שלי לגבי דברים הנוגעים בחיים שלי, למה אני עושה את
מה שאני עושה...

האם אנשים סביבי מפעילים את שיקול דעתם לגבי פעולות בחיים שלהם, שואלים את עצמם אם זה מרגיש להם נכון או לא נכון

Adorno

אני חושבת על כל הרגעים בהם עשיתי מוזיקה וחשבתי רק על התוצר הסופי, חשבתי על מי יקשיב למוזיקה הזאת, חשבתי איך אוכל לעשות מזה כסף, .

גם ברגעים שהרגשתי מאוד טוב עם עצמי, שקטה עם עצמי, היצירתיות יוצאת כמו שהיא בלי שום הפרעה מבחוץ. היה רגע אחרי שבלי לשים לב כיוונתי את זה למקום לא נקי.

בלי לחשוב על זה ולשים על זה את הדעת זה מרגיש לי כמעט בלתי אפשרי להשתחרר מזה, כי המשפטים האלה יכולים להיות כל כך טמונים עמוק שלא אשים לב לאן המחשבות שלי לוקחות אותי

החברה אינה מבוססת על קרבה, על משיכה, כטענת הסברה האידיאולוגית מאז אריסטו, אלא על רדיפה אחר אינטרסים אנוכיים המנוגדים לאינטרסים של כל השאר.

אם יודה אדם בפני עצמו בפחד ממשי ההולם את המציאות, יתבטל כך אולי משהו מהשפעתו ההרסנית של הפחד הלא מודע והמודחק

MUSIC DOWNSTAIRS